מחלת כליות כרונית (CKD - Chronic kidney disease) מהווה כיום בעיה בריאותית רחבת היקף ששכיחותה הולכת ועולה. בנוסף לסיכון הגבוה למחלת כליה סופנית (End stage renal disease) והצורך בדיאליזה, מחלת כליות כרונית מוכרת כמחלה המגבירה מאד את הסיכון לתחלואה ולתמותה ממחלות לב וכלי דם - הסיכון עולה משמעותית ביחס ישר לירידה בתפקוד הכלייתי.
אנמיה מהוה סיבוך שכיח של אי ספיקת כליות כרונית כבר בשלבים המוקדמים של המחלה; ישנו קשר ישיר בין דרגת התפקוד הכלייתי לרמת ההמוגלובין בדם. אחד ההורמונים החיוניים ביותר להתפתחותה התקינה של הכדורית האדומה במח העצם הוא האריתרופואטין המיוצר בכליות. אחת הסיבות להופעת אנמיה בחולי כליות היא ירידה ברמת הורמון זה.
בקרב מרבית חולי אי-ספיקת הכליות מתן פומי של ברזל אינו מספק, ויש צורך במתן תוך-ורידי. ניתן לתקן את מצב האנמיה על ידי הזרקת ההורמון אריתרופואטין.
אבחון מוקדם של מחלת כליה
התפקוד הכלייתי נמדד על ידי קצב הסינון הפקעתי - כאשר ערכו נמוך מ-60 מ"ל/דקה עולה הסיכון להתקדמות מחלת הכליה ולתמותה, בעיקר כתוצאה מתחלואת לב וכלי דם.
איתור המטופלים בשלבים מוקדמים של מחלת הכליה הוא בעל חשיבות רבה, כיוון שבשלבים אלה ניתן להציע אסטרטגיות טיפוליות שונות, שמטרתן להאט את קצב התקדמות מחלת הכליה, לדחות את מועד תחילת הדיאליזה או למנוע את הצורך בדיאליזה, לטפל בסיבוכי מחלת הכליה, להכין את המטופלים לטיפול בדיאליזה ולהפחית באופן משמעותי תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.
המעקב הנפרולוגי וההכנה של מטופלים לדיאליזה מבעוד מועד משפרים את התוצאות שלהם בהיבטי תחלואה ותמותה בהשוואה למטופלים שלא היו במעקב כזה והגיעו לדיאליזה ללא הכנה מוקדמת.
דרכי טיפול
קיים קשר ישיר בין דרגת התפקוד הכלייתי לרמת ההמוגלובין בדם. בכל חולה עם אנמיה יש לבדוק את משק הברזל ואם קיים בו מחסור, לתת ברזל.
בקרב מרבית חולי אי-ספיקת הכליות מתן פומי של ברזל אינו מספק, ויש צורך במתן תוך-ורידי. ניתן לתקן את מצב האנמיה על ידי הזרקת הורמון האריתרופואטין, שכאמור לא מיוצר במידה מספקת על ידי הכליות במצב של כשל כלייתי. הטיפול באנמיה כלייתית נועד להגביר את יצור תאי הדם האדומים במח העצם ועל ידי כך להעלות את רמת ההמוגלובין.
ההנחיות המקובלות היום מציעות לטפל באריתרופואטין כאשר ההמוגלובין נמוך מ-11 גרם/ד"ל.
