דלקת מפרקים שגרונתית היא מחלה שכיחה יחסית הגורמת לסבל ובהיעדר טיפול מתאים עלולה להוביל למגבלות גופניות. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול במחלה הכוללת יכולת לעצור את התהליך ברוב המקרים. יש חשיבות רבה לטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה על מנת למנוע נזק למפרקים ופגיעה באיכות חייו של החולה
אבחנה:
בכ-70% מן החולים, ניתן לאתר בדם את הגורם השגרוני - נוגדן המאשר את האבחנה בחולים עם תמונה קלינית מתאימה, אך כשלעצמו הוא אינו מספיק על מנת לקבוע אבחנה, משום שהוא אינו ספציפי לדלקת מפרקים שגרונתית אלא מופיע במגוון רחב של מחלות נוספות, ואף עשוי להימצא בדמם של נבדקים בריאים. בשנים האחרונות, התווספה בדיקת דם בעלת סגוליות (ספציפיות) גבוהה יותר לאבחון של דלקת מפרקים שגרונתית המאפשרת ניבוי של מחלה קשה יותר וצורך בגישה טיפולית אגרסיבית יותר.
בדיקות הדמיה:
אמצעי הדמיה כגון צילומי רנטגן של המפרקים עשויים לתרום לאבחנה ולהצביע על התקדמות המחלה.
קריטריונים אבחנתיים:
קיימים שבעה קריטריונים לאבחון של דלקת מפרקים שגרונתית. על מנת לקבוע אבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית, על החולה למלא ארבעה מתוך הקריטריונים הבאים: נוקשות בוקר מעל לשעה; מעורבות של מעל ל-3 מפרקים; מעורבות מפרקי כפות הידיים; דלקת מפרקים סימטרית; קשרית ראומטואידית; גורם שגרוני; שינויים רנטגניים טיפוסיים.
דרכי טיפול:
הטיפול התרופתי בדלקת מפרקים שגרונתית כולל מספר שלבים:
השלב הראשון והמידי כולל ניסיון להקל במהרה על סבלו של החולה על ידי מתן משככי כאבים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או, במקרים חריפים יותר, על ידי מתן סטרואידים. טיפול זה עשוי לגרום להטבה מידית אך אינו מסוגל לעצור את התקדמות המחלה, ויש הכרח בטיפול נוסף ספציפי יותר אשר עשוי לעצור את התהליך.
טיפול זה כולל רשימה ארוכה של תרופות אליהן התווספו טיפולים ותכשירים ביולוגיים שונים. כל התכשירים הביולוגים מסוגלים לעצור באופן משמעותי את התקדמות המחלה ואת התפתחות השינויים הדפורמטיבים. במקביל לטיפול התרופתי, קיימת חשיבות רבה להזרקות לתוך המפרקים של תכשירים סטרואידים שגורמים בדרך כלל להטבה מהירה ומשמעותית. כמו-כן יש לשים דגש על הטיפול הפיזיותרפי אשר מיועד להקל על סבלו של החולה, לחזק שרירים ולשמור על טווח תנועה.
