הסימפטום השכיח לאבן בכליה הוא כאב שמתחיל בדרך כלל באופן פתאומי והוא כאב חריף, דוקר במותן באיזור מתחת לקשת הצלעות.
הכאב נובע מכך שהאבן חוסמת את מעבר השתן מהכליה.
השופכן הוא צינורית דקה וארוכה המעבירה את השתן מהכליה לשלפוחית השתן.
כאשר האבן נמצאת בשופכן היא חוסמת את מעבר השתן וסביר יותר שהכאבים יהיו חזקים יותר.
כאשר האבן מתקדמת לכיוון השלפוחית הכאב יכול לעבור לכיוון הבטן התחתונה ולאיזור המפשעה. תחושה של בחילה ו/או הקאה היא שכיחה כאשר ישנו כאב משמעותי ולעתים קרובות יש גם צורך בהשתנה תכופה.
חומרת הכאבים אינה בהכרח קשורה לגודל האבן: גם אבנים קטנות יכולות לגרום לכאב משמעותי, בעוד שאבנים מסוימות אינן גורמות כאב כלל, במיוחד כאלו הממוקמות בכליה עצמה.
אבנים כאלה יתגלו לעתים אם יימצאו עקבות של דם בבדיקת שתן רגילה.
יש חשיבות לגלות גם אבנים שאינן גורמות לכאב כיוון שהן עלולות לגדול לגודל שלא מאפשר מעבר ספונטני שלהם דרך השופכן והחוצה ממערכת השתן.
אם יש חשד לזיהום בשתן המלווה קיום של אבנים בדרכי השתן, החולה יכול לסבול חום או צמרמורת. מצב כזה יכול להיות מסכן חיים ופנייה לרופא היא הכרחית.
אבחון:
כדי לאבחן הימצאות אבן בכליה יש צורך בבדיקה פיזיקלית ובבדיקה של ההיסטוריה הרפואית.
האורולוג יאסוף מידע על התסמינים הנוכחיים, על התקופה לפני הופעת האבנים, על מחלות עבר, על מצב רפואי נוכחי, נטילת תרופות, הרגלי תזונה והיסטוריה משפחתית. בדיקה פיזיקלית תתבצע על מנת להעריך סימנים שכיחים לאבן בכליה כגון כאבי צד (מותן), בטן תחתונה או מפשעה.
בדיקת שתן משמשת לאיתור דם בשתן, זיהום או גבישים בשתן.שאריות מיקרוסקופיות של דם בשתן יימצאו לרוב כאשר ישנה אבן בכליה, בעיקר כאשר היא נעה במורד השופכן. דגימת דם תישלח לאנליזה לבדיקת תפקודי כליה ו/או לנוכחות זיהום.
האבחון המלא לאבן בכליה נעשה בעזרת צילום רנטגן פשוט (צילום בטן ריק) שיכול להיות מספק לצורך אבחון ראשוני, מאחר ואת רוב האבנים במערכת השתן ניתן לראות.
למרות זאת, אבנים המורכבות מחומצת שתן, עלולות להיות קשות לזיהוי.
ברוב המקרים צילום רנטגן פשוט לא מספק את כל המידע, ועל כן תתבצע בדיקת CT בטן אגן.
בדיקת IVP היא בדיקה נוספת, שכמעט ולא מבוצעת כיום, וכוללת הזרקה של חומר ניגוד לתוך וריד היד ולאחר מכן סידרת צילומי רנטגן בעוד חומר הניגוד זורם ומתרכז באיזור הכליה, השופכן ושלפוחית השתן. בדיקה זאת מתבצעת פחות ופחות כיום.
בדיקת CT ללא חומר ניגוד היא לרוב הבדיקה הטובה ביותר לאבחון, מאחר וכמעט כל סוגי האבנים ניתנות לאיתור. זיהוי מיקום האבן, גודלה ומספר האבנים יסייע בקביעת הגישה הטיפולית הטובה ביותר.
