אצבעות כף היד מתכופפות הודות לגידים שנעים בתוך תעלה.
לעיתים, בתגובה לתנועות כיפוף מאומצות חוזרות ונשנות של האצבעות, עובר אזור הכניסה לתעלה שינויים מבניים והופך למעובה.
כתוצאה מכך, תנועת הגידים בתעלה הופכת לחלקה פחות והיא כרוכה בכאבים בשל החיכוך.
במשך הזמן הופכת התעלה לעבה יותר ויותר, וכן מתעבים הגידים.
כתוצאה מכך, בכל כיפוף של האצבע נתפס הגיד בכיפוף, והאצבע מתקשה להתיישר ולפעמים גם להתכופף. כשמשחררים את האצבע התפוסה - באמצעות הפעלת כוח - היא "קופצת" כמו הדק שנלחץ, ומכאן שמה של התופעה הזאת.
האגודל נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, ואחריו האצבע והאמה.
הצורה השכיחה ביותר של התופעה מתרחשת בעיקר בנשים בריאות בשנות ה־50 וה־60 לחייהן.
שיעור התופעה הזאת בכלל האוכלוסייה עומד על כ־2%.
לעיתים "אצבע הדק" היא תופעת לוואי משנית למחלות כמו סוכרת, מחלות מפרקים ומחלות כליה.
במקרים האלה, הטיפול השמרני פחות יעיל.
השלבים להיווצרות אצבע הדק:
1. בשלב הראשון (טרום הדק), יש תלונות על כאב בבסיס האצבע, על היתפסות האצבע לעיתים רחוקות ועל רגישות מעל הכניסה של המכופפים לתעלה בכף היד.
2. בשלב השני (השלב האקטיבי), האצבע נתפסת בכיפוף, אך ניתן ליישרה באופן אקטיבי.
3. בשלב השלישי (השלב הפסיבי), האצבע נתפסת וניתן ליישרה רק אם מושכים אותה בעזרת היד האחרת, או שכלל לא ניתן לכופף אותה.
4. בשלב הרביעי (כוויצה), לא ניתן ליישר את האצבע באופן מלא.
