בלוטת התריס היא הבלוטה הגדולה ביותר בצוואר שלנו, ואחת הגדולות בגוף בכלל.
בלוטה זו נמצאת בבסיס קדמת הצוואר, ומורכבת ממשני חלקים המעניקות לה צורת פרפר.
בלוטת התריס אחראית לייצר הורמונים שהכרחיים על מנת שכל התאים בגוף שלנו יעבדו בצורה תקינה.
לבלוטה תפקיד משמעותי ביותר: לייצר שני הורמונים - תירוקסין (T4) וטריודותירוני.(T3)
הורמונים אלו, המועברים דרך הדם לכל הרקמות בגוף, מסייעים לתפקוד תקין של המוח, של הלב, של השרירים ושל איברים נוספים.
בנוסף מאפשרים לשמור על סביבה פנימית תקינה.
מחלות של בלוטת התריס גורמות בדרך כלל לאחת מההפרעות הבאות:
- יתר פעילות של בלוטת התריס (היפר-תירואידיזם) - בלוטת התריס מייצרת עודף של הורמונים.
- תת פעילות של בלוטת התריס (היפו-תירואידיזם) - בלוטת התריס לא מייצרת את כמות ההורמונים המינימלית. זו ההפרעה השכיחה ביותר בבלוטת התריס.
חשוב לטפל בהפרעות האלו גם כדי להקל על התסמינים הלא נעימים שמתלווים אליהן, וגם כדי למנוע מצבים חמורים יותר.
פעילות יתר של בלוטת התריס נובעת מעלייה בקצב חילוף החומרים בגוף. הסימנים השכיחים לפעילות יתר של הבלוטה הם עצבנות, דפיקות לב, הזעת יתר, חוסר סבילות לחום, נדודי שינה, רעד קל וירידה במשקל (למרות תאבון שמור או מוגבר). פעילות יתר ממושכת תגרום עייפות רבה. לעיתים גם יופיעו בלט בעיניים ונפיחות בצוואר.
דרכי הטיפול בפעילות היתר.
קיימות שלושה דרכים לטיפול בפעילות יתר, וההחלטה באשר לאופן יישומן תתקבל לפי כל מקרה לגופו:
- טיפול תרופתי - זהו בדרך כלל הטיפול הראשוני שמספיק כדי להשתלט על המחלה. ברוב המקרים הוא ניתן לתקופה של שנה לפחות.
- טיפול כירורגי - לעיתים נדירות נאלצים לכרות את בלוטת התריס, אם היא גדולה מאוד או אם קיימת רגישות לתרופות.
- טיפול זה פותר מידית את הבעיה של פעילות היתר, אבל כרוך בסיבוכים הקשורים לניתוח עצמו.
תת פעילות של בלוטת התריס נובעת מכך שהבלוטה לא מייצרת מספיק הורמונים, דבר הגורם להאטה בחילוף החומרים במערכות שונות של הגוף.
תת פעילות של בלוטת התריס שכיחה יותר אצל נשים (ככלל, נשים נוטות יותר לסבול ממחלות אוטואימוניות.) ואצל קשישים.
הסיבות השכיחות לתת פעילות הן מחלות אוטואימוניות (הגוף מייצר נוגדנים התוקפים את בלוטת התריס).
תת-הפעילות גורמת ל-עצירות, לעור יבש, לצבירת נוזלים (בצקות), עייפות, חולשה, נשירת שיער, תחושת קור, עלייה במשקל, להפרעה במחזור ועוד.
*הורמון בלוטת יותרת התריס:
הורמון המופרש מאחת מארבע בלוטות יותרת התריס הקיימות בגוף, ותפקידו לשמור על רמת סידן תקינה בדם.
כאשר רמת הסידן בדם יורדת, יופרש ההורמון מבלוטות יותרת התריס ויגרום לעליית רמת הסידן בדם בשלוש דרכים עיקריות:
שחרור סידן מהעצמות למחזור הדם, הגברה של המרת ויטמין D לצורתו הפעילה באמצעות הכליה (ויטמין D מגביר את ספיגת הסידן במעי) והפחתת איבוד הסידן בכליה.
כאשר רמת הסידן בדם עולה, רמת , רמת הורמון יותרת התריס (PTH) יורדת וכך נשמר האיזון במערכת.
מחלה של בלוטת יותרת התריס עלולה לגרום לייצור מוגבר של,PTH מצב זה נקרא יתר פעילות ראשונית של בלוטת יותרת התריס. במרבית המקרים, המצב הוא תוצאה של גידול שפיר המפריש את ההורמון. תת פעילות של בלוטות יותרת התריס תתבטא בייצור מופחת של PTH וברמה נמוכה של סידן בדם.
