בצקת ברגליים (או רגליים נפוחות) היא הצטברות של נוזלים ברקמות של הגפיים התחתונות. הבצקת יכולה להיות גומתית – לחיצה על האזור הבצקתי באמצעות האצבע יוצרת מעין גומה – או שאינה גומתית, כאשר העור נוקשה יותר.
הבצקת נוצרת כאשר ישנה עלייה במעבר של נוזלים מכלי הדם לרקמות הגוף השונות. הבעיה הרפואית שגורמת להיווצרות הבצקת יכולה להיות מקומית - מוגבלת לאזור אחד בגוף - או כללית - בכמה אזורים בגוף. בעיה מקומית עלולה לגרום לכך שתהיה בצקת אסימטרית: רק ברגל אחת או משמעותית יותר באחת הרגליים.
גם כשמדובר בבעיה כללית, כוח הכובד גורם לכך שהבצקת נוטה להופיע תחילה ברגליהם של מטופלים שהולכים או יושבים. כשמדובר במטופלים שוכבים, עלולה הבצקת להופיע באזור הגב התחתון (סקרום) ולא ברגליים. בצקת כללית בכל הגוף נקראת אנאסרקה.
ישנם כמה מנגנונים שיוצרים את הבצקת, ובהם ירידה ברמת החלבונים בדם, עודף נוזלים, עלייה בחדירוּת של כלי הדם הקטנים (הנימים), הפרעה לזרימת הדם בוורידים או לזרימת הלימפה.
בין הגורמים להופעה של בצקות ברגליים או של בצקות כלליות: שימוש בתרופות מסוימות - למשל להורדת לחץ דם, נגד כאבים וסטרואידים; אי־ספיקה ורידית ברגליים; לחץ על הוורידים ברגליים - למשל בגלל ציסטה על שם בייקר מאחורי הברך או בגלל בלוטות לימפה מוגדלות במפשעה; מצבים רפואיים שבהם ישנה ירידה ברמות החלבונים בדם: תת־תזונה, אי־ספיקת כבד (למשל עקב שחמת), מחלות כליה שבהן ישנה הפרשה של חלבונים רבים לשתן.
כגורמים נוספים לבצקות יכולים להוות עודף נוזלים כתוצאה מאי־ספיקת לב או מאי ספיקת כליות; הריון או חלק מהתסמונת הקדם־וסתית; תגובות אלרגיות ;תת־פעילות של בלוטת התריס. תהליכים זיהומיים או דלקתיים עלולים לגרום גם הם לנפיחות מקומית ברגל אחת או בשתיהן וכן מחלות דלקתיות שמלוות בווסקוליטיס - דלקת בכלי הדם.
לעיתים, עקב נטייה משפחתית להיווצרות רקמת שומן עודפת ברגליים, עלול מראה הרגליים להטעות וליצור את הרושם שמדובר בבצקת. באמצעות בדיקה גופנית מדוקדקת, ניתן להבחין בין המצב הזה, המכונה בשפה הרפואית ליפידמה, לבין בצקת. במקרים מסוימים, לרוב אצל נשים, מדובר בבצקת אידיופטית שאין לה סיבה נראית לעין ואינה מסכנת את בריאותן. גם נסיעות וטיסות ממושכות עלולות לגרום לבצקת ברגליים - לרוב מדובר במצב חולף שאינו מצריך טיפול.
דרכי אבחון:
מאחר שלבצקות ברגליים עלולות להיות סיבות שונות ומגוונות, נדרשות לעיתים בדיקות שונות כדי להגיע לאבחנה המדויקת. לאחר איסוף המידע הרלוונטי וביצוע בדיקה גופנית יחליט הרופא אם יש צורך בבדיקות נוספות בהתאם לאבחנות שבקיומן הוא חושד.
איסוף המידע מתחיל בסקירת ההיסטוריה הרפואית של המטופל, לרבות התרופות שהוא נוטל. בהמשך יוודא הרופא את המיקום המדויק של הבצקת והאם היא סימטרית. אם הבצקת היא בצד אחד בלבד, יש לבדוק אם מדובר בדלקת מקומית או בפקקת ורידית. אם מדובר בבצקת סימטרית, יש לבדוק אם קיימים תסמינים נוספים המעידים על אחד או יותר מהמצבים הבאים: אי־ספיקת לב, אי־ספיקה ורידית, אלרגיה, מחלות כליה, מחלות כבד וכדומה.
הרופא יבדוק גם מהו המיקום המדויק של הבצקת ומהו אופיה וכן יבדוק במקביל את הלב, את הריאות ואת הכבד. בדיקה מקיפה כזאת עשויה להפחית את מספר האבחנות האפשריות ואף להביא לגיבוש האבחנה המדויקת.
החשש העיקרי של מטופלים שסובלים מבצקת חד־צדדית ללא עדות לזיהום הוא שמדובר בפקקת בוורידים העמוקים. ניתן לאשר או לשלול את האבחנה הזאת באמצעות בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד דופלר של ורידי הרגליים או של האגן.
כאשר הבצקת היא דו־צדדית, עשוי הבירור הרפואי לכלול בדיקות דם שונות שמטרתן לבחון את תפקודי הכבד, את רמת החלבון בדם ובשתן ואת תפקודיה של בלוטת התריס.
הסיבה השכיחה ביותר לקיומן של בצקות סימטריות ברגליים ללא מעורבות של איברים נוספים היא אי־ספיקה ורידית. ניתן לבדוק אם זו אכן הסיבה באמצעות אלטרסאונד דופלר של הוורידים ברגליים.
בדיקת אקו-לב תאפשר לברר אם הבצקת נוצרה עקב בעיה בלב תוך מתן תמונה של חדרי הלב ושל המסתמים וכן היא מאפשרת להעריך את לחצי הדם בכלי הדם בריאות.
דרכי טיפול:
ההמלצות המקובלות לשיפור מצב הבצקת הן הפחתת צריכת המלח, הימנעות מעמידה ממושכת, הקפדה על הגבהת הרגליים בעת ישיבה ממושכת והימנעות מביגוד שעלול להגביל את זרימת הדם בוורידים, כמו חגורות הדוקות.
הרמה תכופה של הרגליים מעל לגובה הלב עשויה לתרום לשיפור המצב. לשם כך יש לשכב על הגב (על שטיח או על מזרן) ולהשעין את הרגליים על כיסא או על שולחן. נוסף על כך רצוי להיעזר בגרביים אלסטיים המאפשרים - באמצעות הלחץ שהם מפעילים – מניעת הצטברות של נוזלים ברגליים. למטופל הנוטל תרופות שעלולות להחמיר את הבצקת, מומלץ, כמובן, לנסות להפסיק את השימוש בהן.
במצבים שנובעים מאי־ספיקת לב ניתן להיעזר בתרופות משתנות שמסייעות לגוף להיפטר מעודפי הנוזלים, אולם תרופות משתנות אינן עוזרות בדרך כלל למצבים כמו אי־ספיקה ורידית, פקקת או זיהום מקומי.
אם מופיעה החמרה פתאומית בבצקת - במיוחד אם זאת מלוּוה בכאבים והיא חד־צדדית - יש לפנות בדחיפות לרופא כיוון שהתסמינים האלה עלולים להצביע על קיומו של זיהום.
