דמנציה, המכונה גם שיטיון, הוא מושג שהתפתח מתוך המושג הרחב והבלתי ספציפי "תסמונת אורגנית במוח". מדובר בתסמונת הנגרמת על ידי פגיעה במוח (ראשונית או משנית), בעלת מהלך כרוני או מתקדם (פרוגרסיבית), המתבטאת בפגיעה גלובלית בתפקודים קוגניטיביים - זיכרון, חשיבה, התמצאות, הבנה, יכולת חישוב, למידה, שפה, תובנה ושיפוט - כאשר ההכרה איננה מעורפלת. לפגיעה קוגניטיבית זו נלווית לרוב, ולפעמים אף מקדימה, פגיעה ביכולת הבקרה הרגשית, ההנעה או ההתנהלות החברתית.
ההגדרה של דמנציה מתבססת על ליקויים קוגניטיביים ותפקודיים הכוללים:
• פגיעה בזיכרון - פגיעה ביכולת ללמוד מידע חדש או להיזכר במידע שנלמד קודם.
• אחת או יותר מההפרעות הקוגניטיביות הבאות: אפזיה (הפרעה של תפקודי שפה), אפרקסיה (פגיעה ביכולת לבצע פעולות מוטוריות למרות שהתפקוד המוטורי תקין), אגנוזיה (פגיעה ביכולת להכיר או לזהות אובייקטים למרות שהתפקודים התחושתיים תקינים), פגיעה בתפקוד הביצועי (חשיבה מופשטת, תכנון, ארגון, ביצוע עוקב).
יודגש כי לא כל ירידה בזיכרון מעידה על בהכרח על דמנציה. דמנציה מאובחנת כאשר הפגיעה בזיכרון והפרעות הקוגניציה האחרות גורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או התעסוקתי, ומשקפות ירידה משמעותית בהשוואה לרמת תפקוד קודמת. הצורה השכיחה ביותר של דמנציה היא מחלת האלצהיימר.
מצבים נפשיים ודרכי התנהגות כדוגמת דיכאון, מחשבות שווא (דלוזיות), הזיות (הלוצינציות), ערות-יתר, תוקפנות והשתנות של האישיות, שכיחים למדי בדמנציה, ויכולים אף להקדים את הופעת הסימנים הקוגניטיביים.
שכיחותה של תסמונת הדמנציה בקרב האוכלוסייה הכללית היא כ-3%. היא מופיעה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים. כ-5% מקרב גילי 65 ומעלה לוקים בדמנציה בינונית עד קשה, והשכיחות עולה ל-20% ומעלה בקרב גילי 85 ומעלה.
סימפטומים :
התסמינים של דמנציה מחולקים לשלושת השלבים הבאים:
• שלב מוקדם – מתחיל בצורה הדרגתית ולכן במקרים רבים קשה להבחין בו. התסמינים בשלב זה כוללים שיכחון, אובדן תחושת זמן, איבוד הדרך במקומות מוכרים.
• שלב ביניים – ככל שהמחלה מתקדמת, התסמינים נהיים ברורים יותר ומגבילים יותר, והם כוללים שיכחון של אירועים שקרו לאחרונה ושמות של אנשים, ירידה בהתמצאות בבית, קושי מתגבר בתקשורת, צורך בטיפול אישי, שינויים התנהגותיים כמו שוטטות ושאילת שאלות שחוזרות על עצמן.
• שלב מאוחר – דמנציה מתקדמת –אובדן עצמאות וחוסר פעילות כמעט טוטאלי. הפרעות קשות ומגבילות בזיכרון. התסמינים כוללים: חוסר התמצאות בזמן ומקום, קושי בזיהוי חברים וקרובי משפחה, עליה בצורך בתמיכה אישית, קושי בהליכה, החמרה בשינויים ההתנהגותיים הכוללים תוקפנות.
דרכי טיפול :
הטיפול בדמנציה מסווג לטיפול ספציפי ולטיפול בלתי ספציפי. מטפלים ספציפית בגורם אשר אותר, אם אותר, במועד: לדוגמה תת-פעילות בלוטת התריס, חוסר בוויטמין .B12 אם יש הקלה בסימנים או (כפי שקורה לעיתים נדירות) שהם הפיכים, מדובר בדמנציה הפיכה. טיפול בלתי ספציפי הוא טיפול בתרופות הפועלות על גורמי הסיכון (לדוגמה בדמנציה של כלי דם), על התסמינים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, וכן טיפול פסיכוסוציאלי.
