השתלת כליה נועדה לספק כליה מתפקדת, לאדם אשר איבד את תפקוד כליותיו, עקב מגוון רב של גורמים, המביאים למחלת כליות סופנית: אי ספיקת כליות כרונית, פגיעה כלייתית סוכרתית, יתר לחץ דם כלייתי, זיהום כלייתי כרוני, נזק תרופתי, נזק לעורקי הכליה, מחלות כליה תורשתיות, פגיעה כלייתית אוטואימונית ועוד. מחלת כליות סופנית מאופיינת בירידה של 20 עד 25 אחוז לפחות בקצב הסינון הכלייתי.
כליה יכולה להיתרם בידי תורם חי או מת, אולם קיימת העדפה ברורה לתרומת חי, שכן ניתן לבצע בדיקות יסודיות מקיפות לתורם טרם ההשתלה, ובכך להפחית מאד את הסיכויים לדחיית השתל, ולהעלות את סיכויי ההצלחה של קליטת הכליה בגוף המטופל. בנוסף, תוחלת החיים של כליה מן החי ארוכה עד לכדי פי שניים יותר. בישראל, כשליש מתרומות כליה הן תרומות מן החי.
מהלך השתלת כליה כולל ניתוח ראשון בתורם לשם הוצאת הכליה הבריאה (לרוב ע"י ביצוע חתך קטן בניתוח לפרוסקופי), וניתוח שני במקביל לצורך השתלתה בגופו של החולה.
הכנה לניתוח
לצורך השתלת כליה כמעט אין צורך כיום בהתאמת רקמות או סוג דם, שכן ישנם טיפולים יעילים לאחר ההשתלה המאפשרים את קליטת השתל בשיעורי הצלחה גבוהים - מעל 85%. במקרים בהם לא ניתן לקבל את הטיפולים הללו, ישנה צורך במציאת תורם בעל סיווג רקמות תואם וכן בהתאמת סוג דם.
לאחר שנמצא תורם אשר יכול לעמוד בניתוח, עליו להצהיר כי התרומה נעשית ממניעים אנושיים בלבד ולא ממניעים כספיים.
הבדיקות הנדרשות עבור השתלת כליה אצל המושתל ולרוב גם אצל התורם כוללות לעיתים בדיקת אולטרה-סאונד כליות, בדיקת דם לספירה, כימיה בדם, תפקודי כליות וסוג דם, וכן בדיקת שתן.
יש להיוועץ ברופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
השתלת כליה אורכת כחמש שעות ואף יותר.
במקביל להוצאת הכליה מהתורם בחדר ניתוח אחד, עורכים הכנה לקראת השתלה כליה בגוף המקבל.
הכנה זו כוללת חיטוי קפדני של אזור הבטן. לאחר מכן, מבוצע חתך בטני שעובר בשכבת העור, התת-עור, שרירי הבטן וקרומי הבטן, עד להגעה לכליות, הממוקמות בחלל הבטן הצדי-אחורי (רטרופריטוניאום). לאחר הפרדת כלי הדם הכלייתיים, מנותקות ממקומן הכליות שאינן מתפקדות, וממקמים אותן מחדש בחלל האגן. לרוב נמנעים מהוצאת הכליות הפגועות מהגוף, שכן הדבר הוכח במחקרים כגורם ליותר תמותה שלאחר-ניתוח.
בהמשך, מוודאים הרופאים את תקינות חלל הבטן ומכינים את האזור לביצוע ההשתלה. את הכליה מהתורם מחברים מחדש לכלי הדם הכלייתיים, ומוודאים שאספקת הדם החדשה אליה - תקינה. לסיום שלב ההשתלה מחברים את השופכן מהכליה החדשה אל שלפוחית השתן של המושתל ובהמשך תופרים את קרומי הבטן, שרירי דופן הבטן ושכבות העור.
מעל החתך הניתוחי מניחים חבישה. לרוב משאירים נקז תוך בטני (צינורית המחוברת לבלון פלסטיק), על מנת לספוג את שארית הנוזלים והדימום המצטבר בחלל הבטן.
