נתרן הוא אחד משני המרכיבים של מלח השולחן המצוי, נתרן כלוריד. לכליות, בהשפעת הורמונים שונים המופרשים מיותרת הכליה, יותרת המוח וחללי הלב, קיים תפקיד מרכזי בוויסות משק הנתרן והמים בגוף. תת-נתרן הדם או Hyponatremia הוא הפרעה אלקטרוליטית הנפוצה בעיקר בקרב חולים מאושפזים.
במרבית המקרים, תת-נתרן בדם מתפתח בשל עודף מים בגוף, כתוצאה מצריכת-יתר של מים בשתייה או בעירוי לתוך הווריד, או כתוצאה ממצבים פתולוגים שונים הכוללים מחלות של מערכת העצבים המרכזית, מחלות ריאה, גידולים מסוגים שונים, מחלות כבד, כליה, אי-ספיקה בלב, תת-פעילות של בלוטת התריס ומגוון של תרופות. הפרשת-יתר של הורמון מהמוח בשם ואזופרסין (Vasopressin) גורמת לצבירת מים ולתת-נתרן בדם כתוצאה מן הצבירה המוגברת, בחלק ניכר ממצבים אלה.
מנגנון אחר הוא הפרשה של הורמון זה או הורמונים אחרים על ידי גידולים או רקמות שבמצבים תקינים אינם משתתפים בוויסות משק הנתרן. אגירת מים האופיינית למצבי אי-ספיקה בלב, צמקת הכבד ואי-ספיקה בכליות, מהווה אף היא גורם לחלק ניכר של מצבי תת-נתרן בדם.
בין הגורמים לתת-נתרן בדם ניתן למנות גם תרופות רבות ובהן תרופות נגד דיכאון ותרופות אחרות הנמצאות בטיפול בפסיכיאטריה, תרופות לטיפול בסוגים שונים של סרטן, במחלת הכיפיון, תרופה נגד יתר-שומנים בדם וסוגי תרופות נוספים.
גם מצבים שונים כמו לאחר ניתוח, במהלך כאב חד, דחק, הריון ותסמונת הכשל החיסוני הנרכש, עלולים לגרום לתת-נתרן בדם. לעיתים, נוכחות רמות גבוהות של חלבון או של שומן מסוג תלת-גליצרידים בדם, גורמת לשגיאה בהערכת הבדיקה המעבדתית ולאבחון תת-נתרן בדם שגוי, מצב הקרוי פסידו-היפונתרמיה.
סימפטומים
ההסתמנות הקלינית של תת-נתרן בדם תלויה במידת הירידה של ריכוז יון הנתרן ובמהירות שבה היא מתפתחת. תת-נתרן בדם חד גורם למעבר מהיר של מים מהנוזל החוץ-תאי אל תוך התא ולבצקת תוך-תאית. תת-נתרן בדם קל מוגדר כירידת נתרן עד סף של 125 מא"ק/ד"ל, רמות הנתרן בתת-נתרן בדם בינוני נעות בין 125 ל-120 מא"ק/ד"ל, ואילו תת-נתרן בדם חד מוגדר כרמת נתרן נמוכה מ-120 מא"ק/ד"ל.
בצקת של תאי רקמת המוח גורמת לתסמינים הכוללים מבחילה (בתת-נתרן בדם קל) ועד הקאות, ערפול הכרה ופרכוסים (בתת-נתרן בדם חד). ירידה מהירה של רמות נתרן מתחת ל-115 מא"ק/ד"ל עלולה להיות קטלנית.
בתת-נתרן בדם שנמשך מעבר ליומיים, התסמינים קלים יותר וזאת בזכות מנגנוני הסתגלות שונים שמגנים בפני התפתחות בצקת תוך-תאית.
דרכי טיפול
תת-נתרן בדם קל אינו מצריך בדרך כלל אשפוז או טיפול מיוחד מעבר לוויסות מאזן הנוזלים בגוף, ניטור רמות הנתרן, וכמובן, טיפול בבעיה הראשונית.
מצבים אקוטיים יותר מחייבים אשפוז ומתן טיפול באמצעות תמיסת מלח בהזלפה לתוך הווריד ותרופות להגברת ההפרשה של עודפי מים על ידי הכליה. יודגש כי תיקון מהיר מדי של תת-נתרן בדם עלול להחמיר את הבצקת של רקמת המוח ולגרום לתופעות קשות ובלתי הפיכות כמו חולשת שרירים מפושטת, הפרעות בדיבור ובבליעה, פרכוסים, תרדמת ואף מוות.
בסיכון-יתר להתפתחות תופעות אלו בזמן תיקון התת-נתרן בדם, לעומת כלל האוכלוסייה, נמצאים שתיינים, חולים הלוקים בתת-תזונה ונשים בגיל הפוריות.
