הפרעת השתנה פונקציונלית שכיחה בגיל המבוגר, והיא שגורמת, ככל הנראה, לשליש מהמקרים של אצירת שתן בנשים.
ההפרעה מתאפיינת בעיקר בפעילות יתר של הסוגר החיצוני או בהעדר סנכרון בין הסוגר ובין שריר ,Detrusor- הגורם לה אינו ידוע וכנראה מדובר בהפרעה נרכשת.
התסמינים הנלווים להפרעה הם רבים, ובהם לעתים פגיעה בלתי הפיכה ביכולת התכווצות השלפוחית. הגישה הטיפולית מחייבת תמיכה רב-מערכתית המלווה במוטיבציה גבוהה של החולה ומשפחתו.
הפרעת השתנה פונקציונאלית שכיחה גם בגיל המבוגר, וככל הנראה מדובר בתהליך כרוני פרוגרסיבי נרכש שתחילתו כבר בגיל הילדות.
תסמינים
התסמינים המשויכים להפרעת השתנה פונקציונאלית מושפעים מיחסי הגומלין שבין עצמת הכיווץ של שריר ה Detrusor-ומידת החסימה הנגרמת מהתכווצות שרירי רצפת האגן. חולים הסובלים מהפרעת השתנה פונקציונאלית יתלוננו בדרך כלל על זרימת שתן חלשה, קיטוע, היסוס, הרגשת התרוקנות חלקית, מאמץ בטני בעת ההשתנה, דחיפות ותכיפות וזיהומים נשנים בדרכי השתן. זרימת השתן של חולים אלה מתוארת כזרימה עם פרצי שתן מקוטעים הנובעים מהתכווצות שריר ה etrusor- תוך התגברות בלחץ הסגירה של השופכה. יצוין כי הפרעות התרוקנות של המעי שכיחות גם הן בקרב חולים אלה והשילוב בין הפרעת ריקון השלפוחית והפרעה במעי מוכר בעולם הפדיאטריה.
שלפוחית עצלה (Lazy bladder syndrome) היא, ככל הנראה, התוצאה הסופית של תופעת הפרעת השתנה פונקציונאלית ממושכת. ההפרעה החסימתית הכרונית מובילה להתהוות שאריות שתן גדולות ולפגיעה פרוגרסיבית ובלתי הפיכה בשריר הDetrusor- באופן הפוגע באפקטיביות של התכווצות השריר. במקרה כזה, הכוח העיקרי המאפשר השתנה הוא עליה בלחץ התוך-בטני. אצל חולים הסובלים משלפוחית עצלה, תעלה בדיקת האורודינמיקה הענות גבוהה, פגיעה בתחושה, נפח ציסטומטרי גבוה, העדר התכווצות של ה - Detrusor-השתנה בטנית ופעילות לא מסונכרנת של רצפת האגן.
חסימה ראשונית של מוצא השלפוחית (Primary bladder neck obstruction) מתאפיינת באצירת שתן פתאומית ללא סיבה ברורה. התופעה מוכרת יותר בקרב גברים צעירים אך בדיקות עדכניות גילו כי כעשירית מסך מקרי אצירת השתן קיימים בקרב נשים.
המראה הציסטוגרפי משמעו היעלמות "המשפך" האופייני של צוואר השלפוחית בעת הניסיון להתרוקן. הסיבה להתהוות התסמונת אינה ידועה. תאוריה אחת גורסת, כי מקורה בסידור מורפולוגי לקוי של סיבי השריר בצוואר השלפוחית הגורמים לחסימה של המוצא במקום לפתיחתו. סברה אחרת קושרת את החסימה בטונוס סימפטתי (Sympathetic tone) מוגבר או בריכוז גבוה של קולטנים אדרנרגיים בצוואר השלפוחית. כאב עז, בעיקר באזור האגן, באם נגרם מדלקת, זיהום או ניתוח, גורם לטונוס סימפטתי גבוה ולסגירה של צוואר השלפוחית.
תסמונת Fowlerמתאפיינת באצירת שתן בנשים צעירות, לרוב מתחת גיל 30. אצל מחציתן ניתן למצוא שארית שתן גדולה (מעל 1000 סמ"ק) ללא תחושת דחיפות. האבחנה נעשית באמצעות בדיקה המדגימה פעילות יתר של הסוגר החיצוני בתבנית סגולית.
טיפול:
הטיפול בהפרעת השתנה פונקציונאלית מחייב גישה רב-תחומית. הבסיס לטיפול מוצלח הוא תמיכה מערכתית בחולה ובמשפחתו המלווה ברמת מוטיבציה גבוהה של החולה. מטרת הטיפול היא "לנרמל" את תבנית ההשתנה כדי למנוע סיבוכים, ובהם פגיעה בתפקוד הכליות או זיהומים, ולאפשר איכות חיים נאותה. דרך טיפול נוספת היא פיזיותרפיה של רצפת האגן בשילוב עם ביו-פידבק תוך לימוד ודגש על שיטות הרפייה בעת תהליך ההשתנה. הטיפול כולל גם תדרוך לגבי השתנה יזומה וכפולה, שימוש במרככי צואה וכן שינוי בהרגלי התזונה על מנת להשיג צואה רכה ולמנוע "פקק צואתי".
לעתים משלב הטיפול צינתורים עצמיים שמטרתם מניעת זיהומים נשנים או פגיעה בכליות. מרפי שרירים משורטטים (כדוגמת Benzodiazepines) נמצאו יעילים בחלק מהמקרים. יעילות גבוהה יחסית קיימת לתרופות החוסמות קולטן מסוג אלפא - כשני שליש מהחולים הסובלים מחסימה ראשונית של מוצא השלפוחית. לעתים, כאשר הטיפול השמרני נכשל, יש צורך לבצע ניתוח שמטרתו לרוב היא יצירת כיס שתן עם קיבולת נאותה ולחצים נמוכים. בקרב חולים הסובלים מחסימה ראשונית של מוצא השלפוחית, חיתוך של צוואר השלפוחית מהווה טיפול יעיל אך טומן בחובו סיכון להתהוות אי נקיטת שתן ב- 15 אחוזים מהמקרים.
