ירידה בגיל הופעת סימני התבגרות מינית מדווחת בעשורים האחרונים במדינות מפותחות וביניהן ישראל.
טרם הובהרה התעלומה בשאלה מה גורם לשינוי בתזמון ההתבגרות המינית, אך קיימות עדויות מצטברות הקושרות התבגרות מינית מוקדמת לחשיפה למפרים הורמונליים סביבתיים.
הסברה הרווחת היא שמפרים הורמונליים גורמים לעירור או להשתקה של גנים בציר היפותלמוס-היפופיזה-גונדות תלויי גיל.
יש חשיבות רבה למחקר על הקשר בין הפרעות במערכת ההורמונלית למפרים סביבתיים, מכיוון שיש לכך השלכות מרחיקות לכת על עתיד האנושות.
בשנים האחרונות נרשמה פריצת דרך בהבנת המנגנונים הנוירופיזיולוגיים הגורמים לתחילת תהליך ההתבגרות. גילוי הגנים האחראים להיפוגונדיזם תורשתי פתח צוהר להבנה מעמיקה יותר של מערכות הבקרה והוויסות של תהליך ההתבגרות ומערכת הפריו.
התבגרות תקינה:
תהליך ההתבגרות המינית מתחיל מהפרשה של ההורמון ההיפותלמי המעורר הפרשה פעימתית של הורמני יותרת המוח ובעקבות זאת מתרחשת הפרשת הורמוני המין מהגונדות - טסטוסטרון בבנים ואסטרוגן בבנות.
הסימן הראשון להתבגרות בבנות הוא האצה בגדילה והופעה של ניצני שדיים, ואצל בנים הגדלה של נפח האשכים. תזמון הופעת ההתבגרות המינית מושפע הן מגורמים סביבתיים והן מגורמים גנטיים.
מחקרים בתאומים זהים הראו ש-70% עד 80% מהשונות בגיל הופעת ההתבגרות הם תורשתיים. כמו כן, מדווח על שונות רבה בגיל תחילת ההתבגרות באוכלוסיות שונות. כל אלו תומכים במרכיב תורשתי לתזמון של תחילת ההתבגרות. הגורמים הסביבתיים הידועים המשפיעים על תחילת תהליך ההתבגרות כוללים: גורמים תזונתיים, רקמת שומן קריטית, חשיפה לאור, מרחק מקו המשווה ועוד.
באופן תקין, הופעת סימני המין מתרחשת סביב גיל 10.5 בבנות וגיל 11.5 שנים בבנים. גיל ממוצע של הופעת המחזור בבנות הוא 12.5 שנים.
התבגרות מינית מוקדמת:
התבגרות מינית מוקדמת מוגדרת כהופעה של סימני מין משניים לפני גיל 8 בנקבה ולפני גיל 9 שנים בזכר. בשנים באחרונות מדווח על מגמה של ירידה בגיל תחילת ההתבגרות בילדות בארצות מפותחות.
הגורמים להתבגרות מינית מוקדמת נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: התבגרות מוקדמת מרכזית, הנגרמת מהבשלה מוקדמת של הציר היפותלמוס-היפופיזה-גונדות והתבגרות מוקדמת פריפרית, הנגרמת מעלייה בייצור אסטרוגנים או אנדרוגנים ממקור שחלתי, אדרנלי או אחר. 70% מהמקרים של התבגרות מוקדמת מתרחשים בבנות ולרוב מדובר באטיולוגיה לא ידועה (אידיופטית). מנגד, אצל בנים קיימת לרוב בעיה אורגנית, ולכן חשוב לאבחן את האטיולוגיה להתבגרות מוקדמת ולטפל בה בהתאם לממצאים.
ההשלכות הרפואיות של התבגרות מוקדמת הן גובה סופי נמוך ביחס לפוטנציאל הגנטי והפרעות נפשיות הנובעות מחוסר בשלות נפשית של הילדה וחוסר מוכנות לקבלת מחזור בגיל צעיר כל כך.
ניתן לטפל בהתבגרות מוקדמת באמצעות טיפול בהורמון דמוי ההורמון ההיפותלמי, המעכב את הפרשת הגונדוטרופינים מבלוטת ההיפופיזה. ההורמון ניתן בזריקה לתוך השריר אחת לארבעה שבועות. טיפול זה, הקיים כבר כ-30 שנים, והוכח כיעיל ובטוח.
התבגרות מינית מאוחרת:
התבגרות מינית מאוחרת מוגדרת כהיעדר סימני מין משניים לאחר גיל 13 בבנות ולאחר גיל 14 שנים בבנים.
בעשור האחרון חלה פריצת דרך בהבנת הבקרה על תהליכים הקשורים להתבגרות ולפריון באמצעות חקר משפחות עם היפוגונדיזם תורשתי.
חקר המשפחות הביא לגילוי גנים חדשים ובעקבות כך לפריצת דרך בהבנת המנגנונים הנוירופיזיולוגיים שמביאים לתחילת תהליך ההתבגרות והבקרה על מערכת הפריון.
