״ויטיליגו״ או ״בהקת״ בשמה העברי היא מחלה שממנה סובלים 1% עד 2% מהאנשים בעולם.
המחלה מאופיינת בכתמים לבנים על העור במקומות שונים בגוף, אך בעיקר בפנים, בידיים, ברגליים ובאיברי המין.
ויטיליגו מתפרצת כאשר מערכת החיסון של החולה תוקפת את תאי העור (מחלה אוטואימונית), מה שגורם לפגיעה בייצור המלנוציטים - תאי העור שמייצרים את הפיגמנט מלנין שאחראי לצבע הכהה של העור.
לכחמישית מהחולים בויטיליגו יש קרוב משפחה אחד לפחות שסובל מהמחלה - לקרובי משפחה של חולים בויטיליגו יש סיכון של עד פי עשרה לחלות במחלה.
המחלה אינה מידבקת ומקורה בפעילות יתר של מערכת החיסון של הגוף נגד עצמו.
במקרים נדירים ביותר, מופיעה ויטיליגו בהקשר למחלות אחרות של מערכת החיסון.
חלק מהאבחון עשוי לכלול שאלות באשר לתסמינים למחלות האלה וכן בדיקות מעבדה פשוטה ספירת דם, רמת סוכר בצום ותפקודי בלוטת התריס.
הטיפול בחולי ויטיליגו יכול לעזור לרפא את המחלה, אך אצל חולים רבים, למרות ניסיונות טיפול חוזרים ונשנים, לא מורגשת הטבה.
בין סוגי הטיפול הקיימים ניתן לציין פוטותרפיה - טיפול רפואי באמצעות חשיפת העור לקרני האור - המסייע לחולי ויטיליגו רבים.
האפקט של קרינת ה־ UV נוגד את הפעילות הדלקתית הקיימת אצל חולי ויטיליגו.
טיפול בפוטותרפיה מסוג UVB צר-טווח ניתן בדרך כלל פעמיים עד חמש פעמים בשבוע, עד שמושגת הפוגה במחלה. בטיפול בפוטותרפיה חשוב לשים לב לסיכון להופעת נזקי שמש ולסיכון מוגבר להופעת סרטן העור.
קיימת גם אפשרות טיפול בפוטותרפיה בשילוב עם כדורי פסוראלן (תרופה הגורמת לרגישות לשמש), וכן שימוש בתכשירים מקומיים מסוגים שונים, לדוגמה Protopic או Elidel שלא נכללים בסל הבריאות.
