מומים מולדים של מערכת השתן

מומים מולדים של מערכת השתן מסווגים על פי האיברים המעורבים, וניתן לאבחנם בבדיקות אולטרסאונד לפני הלידה או בעקבות סימנים קליניים לאחריה.

 המומים השכיחים ביותר בכליות הם:

-          חסר של כליה אחת - תופעה שכיחה יותר אצל בנים. מקור המום הוא בפגם בהיווצרות השופכן. מומים נלווים אצל בנים - פגם בהיווצרות איברים הקשורים למערכת הרבייה, כמו צינור הזרע, ואצל בנות - במערכת הרבייה (רחם וחצוצרות). אורח חיים תקין עם כליה בודדת מתאפשר על-ידי תפקוד מוגבר.

-          כליה רב-ציסטית דיספלסטית - כליה לא מתפקדת המורכבת מאשכול ציסטות (כיסיות) ומשופכן מנוון, על פי רוב המום הוא חד-צדי. ב-38% מהמקרים פגם זה מלווה במומים נוספים במערכת השתן, כגון רפלוקס. מהלך טבעי מאופיין בהקטנת הממצא בכליות, בהיעלמותו או בהישארותו ללא שינוי. בחלק קטן מהמקרים מבוצעת כריתה של הממצא אשר בשל גודלו נגרם לחץ על איברים שכנים.

-          כליה בעלת מערכת מאספת כפולה - כליה בעלת מערכות מאספות (הכוללות כל אחת אגן כליה ושופכן) נפרדות לקוטב העליון והתחתון, בין אם נפרדות לכל אורכן או מתמזגות לשופכן אחד לפני כניסתן לשלפוחית. תרומתם של קוטבי הכליה לתפקוד הכולל של הכליה באותו צד, אינה שווה. הקוטב העליון בדרך כלל קטן יותר ותורם כשליש מהתפקוד, בעוד שהתחתון תורם כשני שלישים. מסיבות הקשורות להתפתחות העובר ולמהלך השופכנים, עלול השופכן המנקז את הקוטב העליון להיות חסום או להתנקז במיקום בלתי צפוי, ואילו התחתון צפוי לשיעור גבוה יותר של רפלוקס.

-          כליית פרסה - איחוי מלידה של הקטבים התחתונים של הכליות היוצר צורת פרסה, בקרב שליש מהמקרים מום זה קשור למומים נוספים במערכת השתן.

-          כליה אקטופית -  כליה הממוקמת במיקום חריג כגון באגן או בבית החזה. כליות אלו תקינות מבחינה תפקודית אולם מועדות יותר לחבלות.

-          הרחבת המערכת המאספת -  קלה לזיהוי בבדיקות על-שמע, אף באלו המבוצעות כחלק מהמעקב הקדם-לידה (מהווה כ-50% מהמומים המדווחים בבדיקות אלו). במרבית המקרים מדובר בהרחבה קלה שאינה משמעותית, וניתן להסתפק במעקב. מאידך, בחלק מהמקרים מצביעה ההרחבה על היצרות באזור של מוצא אגן הכליה, העלולה לגרום לפגיעה בתפקוד הכליה אם לא תתוקן בניתוח.