פגיעה בכליה עקב סוכרת (נפרופתיה סוכרתית) עלולה להתפתח אצל 40%-20% מחולי הסוכרת, במיוחד סוכרת מסוג 2. נפרופתיה סוכרתית נחשבת לסיבוך קשה של המחלה בעל שיעורי תמותה גבוהים. נפרופתיה מתקדמת במשך שנים אחדות עד למצב של אי-ספיקת כליות סופנית, המצריך טיפול בדיאליזה או השתלת כליה. הארכת חייהם של חולי סוכרת, באמצעות טיפול המונע תמותה ממחלות לב וכלי דם, גרמה לכך שמספר חולי הסוכרת הנזקקים לדיאליזה עולה בהתמדה.
שלבי ההתפתחות של נפרופתיה סוכרתית :
בשלב הראשוני של נפרופתיה סוכרתית קיימים סינון וזילוף יתר בפקעיות הכליה (נפרונים) המתבטאים בקצב סינון פקעיתי מוגבר. בשלב השני, "השלב השקט", הסינון הפקעיתי יכול להיות תקין או מוגבר, אך מופיעים סימנים מוקדמים של פגיעה בכליות. השלב השלישי - השלב הקליני ההתחלתי של נפרופתיה סוכרתית - מאופיין במיקרואלבומינוריה (הפרשה יומית של חלבון האלבומין בשתן) הנעה בין 30 מ"ג ל-300 מ"ג. עלייה זו בכמות החלבון בשתן מנבאת המשך של החמרת הפגיעה בכליה, במיוחד אצל חולי סוכרת מסוג 1 ושכיחות מוגברת של סיבוכים קרדיו-ואסקולריים בשני סוגי הסוכרת. טיפול מוקדם ונמרץ בשלב זה עשוי למנוע או להאט את קצב התקדמות המחלה. את מאפייניו ניתן לאבחן בקרב 35% מן החולים שלקו בסוכרת בטווח של שש עד 15 שנים.
השלב הרביעי כולל התקדמות למחלת כליות גלויה אצל כ-35% מחולי סוכרת ותיקים (25-15 שנים): מעל 300 מ"ג אלבומין בשתן ביום וירידה בסינון הפקיעתי, לחץ דם גבוה ושינויים בולטים בבדיקה מיקרוסקופית של הכליות.
השלב החמישי כרוך בהתקדמות ממחלת כליות גלויה לאי-ספיקת כליות מתקדמת וסופנית, ונזקקים לדיאליזה כ-30-25 שנה לאחר אבחון מחלת הסוכרת.
הגורמים המשפיעים על התקדמות המחלה הכלייתית: סוכרת, לחץ דם גבוה, עישון, רקע משפחתי, שומנים בדם, סיבוכים בכלי הדם הקטנים והגדולים, מין החולה וגילו.
