פסוריאזיס

מחלת עור נפוצה שמשפיעה על מחזור החיים של תאי העור.

פסוריאזיס, מחלה עיקשת וכרונית, שנמשכת זמן רב, גורמת לתאים להצטבר במהירות על פני השטח של העור ונוצרים קשקשים עבים וכסופים ורבדים מגרדים, יבשים ואדומים של עור, שלעתים אף גורמים לכאב.

קיימות תקופות בהן תסמיני פסוריאזיס משתפרים, או נכנסים להפוגה ותקופות בהן המחלה מחמירה.

סוגי הפסוריאזיס:

פסוריאזיס רובדית – הנפוצה ביותר, גורמת לרבדים של עור יבש, מתקלף ואדום, המכוסים בקשקשים כסופים. הרבדים מגרדים ולעתים כואבים ויכולים להופיע בכל מקום בגוף, כולל באיברי המין וברקמות הרכות שבתוך הפה. תיתכן הופעת רבדים ספורים או מרובים ובמקרים חמורים העור סביב המפרקים נסדק ומדמם. 

פסוריאזיס של הציפורניים – מופיעה באצבעות הידיים והרגליים וגורמת לצלקות, לגדילה שאינה נורמלית ולשינוי בצבע הציפורניים. פסוריאזיס יכול להביא להשתחררות הציפורניים ואף לניתוקן. במקרים חמורים מביאה המחלה להתפוררות הציפורניים.

פסוריאזיס טיפתית (גוטטה) – מופיעה בעיקר אצל אנשים מתחת לגיל 30 בדרך כלל כתוצאה מזיהום חיידקי, כמו סטרפטוקוקוס בגרון. מופיעה כרבדים קטנים דמויי טיפה על הגב, הזרועות, הרגליים והקרקפת. הרבדים מכוסים בקשקשים עדינים ואינם עבים כמו רבדים טיפוסיים. לעתים מופיע התקף אחד שנעלם בכוחות עצמו, ובמקרים אחרים ההתקפים חוזרים ונשנים, במיוחד בקרב אנשים הלוקים בזיהום ממושך בדרכי הנשימה.

פסוריאזיס "הפוכה" - מופיעה בעיקר בית השחי, במפשעה, מתחת לשדיים ומסביב לאיברי המין, ומתבטאת ברבדים חלקים של עור אדום ומודלק. שכיחה יותר בקרב אנשים כבדי משקל, ומחמירה כתוצאה מחיכוך ומהזעה.

פסוריאזיס פוסטולרית - סוג לא נפוץ של המחלה, שיכול להופיע כרבדים נרחבים (פסוריאזיס פוסטורלי כולל), או בשטחים קטנים על הידיים, כפות הרגליים, או בקצות האצבעות. סוג זה של המחלה מתפתח לרוב במהירות, כאשר שלפוחיות מלאות מוגלה מופיעות שעות ספורות בלבד לאחר שהעור מאדים והופך רגיש. השלפוחיות מתייבשות בתוך יום או יומיים, אך עלולות להתחדש מדי כמה ימים או שבועות. פסוריאזיס פוסטולרית כוללת יכולה לגרום אף לחום, לצמרמורת, לגירוד חמור ולעייפות.

דלקת מפרקים פסוריאטית-   מתאפיינת בהופעת דלקת מפרקים המתאפיינת בכאב ובנפיחות במפרקים. המחלה עלולה להוביל גם לדלקת בעיניים, כדןגמת דלקת לחמית העין. המחלה עלולה לגרום לקשיות ולנזק מתקדם במפרקים, אשר במקרים חמורים ביותר עלול להוביל לעיוות קבוע.

אריתרודרמיה – סוג נדיר יחסית של המחלה, המתבטא בפריחה אדומה ומתקלפת, שעלולה לגרד או לצרוב קשות. היא עלולה להתעורר כתוצאה מכווית שמש חמורה, משימוש בקורטיקוסטרואידים(מדכאים את פעילות המערכת החיסונית), או בתרופות אחרות, או כאשר סוג אחר של פסוריאזיס אינו מטופל כראוי.

סימפטומים:

-הסימנים והתסמינים של פסוריאזיס משתנים מאדם לאדם, אך הם יכולים לכלול אחת או יותר מהתופעות הבאות:

•  רבדים אדומים על העור המכוסים בקשקשים כסופים.

•  נקודות קטנות מכוסות בקשקשים (בעיקר אצל ילדים).

 • עור יבש וסדוק ולעתים מדמם.

•  גירוד, צריבה או כאב.

•  ציפורניים מעובות, מצולקות או חרושות.

•  מפרקים נפוחים ונוקשים.

בעוד מקרים קלים של פסוריאזיס יכולים להיות מטרד בלבד, מקרים חמורים יותר עלולים לגרום לכאב ואף לנכות. רוב סוגי המחלה מתנהלים במחזורי התקף, שנמשך מספר שבועות או מספר חודשים, ואז נרגע לזמן מה או אף נעלם לחלוטין. במרבית המקרים, המחלה חוזרת על עצמה.

 
סיבות וגורמי סיכון:
 

פסוריאזיס נגרמת כתוצאה מסיבה הקשורה בפעילות המערכת החיסונית, וליתר דיוק בסוג מסוים של תאי דם לבנים, המכונים לימפוציט מסוג T. בעוד שבגוף בריא, לימפוציטים מסוג T נעים בגוף במטרה למצוא חומרים זרים, כמו נגיפים וחיידקים ולהילחם בהם, הרי שאצל חולי פסוריאזיס לימפוציטים מסוג T תוקפים בטעות תאי עור בריאים. קיימת מחלוקת האם גורמים גנטיים או גורמים סביבתיים הם שגורמים לשיבוש זה.

לימפוציטים מסוג T שפעילים יתר על המידה, מעוררים תגובות אחרות של המערכת החיסונית, כמו התרחבות של כלי דם בעור סביב הרבדים ועליה בכמות של תאי דם אחרים, שמסוגלים לחדור אל האפידרמיס (השכבה החיצונית הדקה של העור).

כתוצאה משינויים אלו, מייצר הגוף יותר תאי עור בריאים, יותר לימפוציטים מסוג T ויותר תאי דם לבנים אחרים וכך תאי עור חדשים מגיעים אל השכבה החיצונית ביותר של העור בקצב מהיר מידי – בתוך מספר ימים במקום בתוך מספר שבועות. כיוון שתאי עור מתים ותאי דם לבנים אינם מסוגלים לנשור כל כך מהר, הם מצטברים בצורת רבדים של קשקשים עבים על גבי העור. לרוב ייעצר תהליך זה רק באמצעות טיפול. רק כתוצאה מטיפול.

גורמים המעוררים פסוריאזיס וקבוצות סיכון:

בין הגורמים שעלולים לעורר פסוריאזיס ניתן למנות:

 • זיהומים, כמו סטרפטוקוקוס בגרון, או פטרת הפה.

 • פציעה בעור, כגון חתך, שריטה, עקיצה של חרק, או כווית שמש חמורה.

•  מתח.

•  מזג אוויר קר.

 • עישון או צריכת אלכוהול מופרזת.

 • נטילת תרופות מסוימות כדוגמת ליתיום כתרופת מרשם למאניה דיפרסיה, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם דוגמת חוסמי בתא, תרופות אנטימלאריות ויודיד.

אף שהפסוריאזיס יכולה לתקוף כל אדם, הרי שאנשים בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה, שנמצאים במתח תמידי או שסובלים מהשמנת יתר מצויים ברמת סיכון גבוהה יותר.

 
אבחון ובדיקות
 

הרופא מסוגל לקבוע אבחנה של פסוריאזיס בדרך כלל בעקבות שיחה על הסימנים והתסמינים ובדיקה של העור. כדי לקבוע את הסוג המדויק של המחלה ולשלול הפרעות אחרות, נדרשת לעתים גם לקיחת דגימה של העור (ביופסיה) ובחינתה תחת מיקרוסקופ. ביופסיה נלקחת מהעור בדרך כלל במרפאתו של הרופא, תחת הרדמה מקומית.

טיפולים ותרופות:
 

כדי לעצור את התהליך שגורם ליצור מוגבר של תאי עור, ובכך להפחית את הדלקת והיווצרות הרבדים, ועל מנת להסיר את הקשקשים ולגרום לכך שהעור יהיה חלק, קיימין שלושה סוגי טיפול בפסוריאזיס:

טיפולים מקומיים, טיפול באור וטיפול באמצעות תרופות הניטלות דרך הפה.

הטיפולים המקומיים, לשימוש עצמי, כוללים קרמים ומשחות למריחה על העור, המסוגלים לטפל ביעילות במקרים קלים עד בינוניים של פסוריאזיס. במקרים חמורים יותר של המחלה, משלבים קרמים עם תרופות שניטלות דרך הפה, או עם טיפול באור.

טיפול באור עושה שימוש באור אולטרה-סגול, טבעי או מלאכותי. הדרך הפשוטה והקלה ביותר לטיפול בפוטותרפיה היא באמצעות חשיפת העור, במידה מבוקרת, לאור השמש הטבעי. 

שיטות אחרות לטיפול בפוטותרפיה כוללות שימוש באור אולטרא סגול A מלאכותי (UVA) או באור אולטרא סגול B (UVB) קל, כטיפול יחיד, או בשילוב עם טיפול תרופתי.

קיימים גם טיפולים באמצעות אור השמש,  פוטותרפיה, לייזר, טיפול אור משולב ועוד.

במקרים קשים של פסוריאזיס, או במקרים בהם טיפולים מסוגים אחרים אינם מועילים, הרופא עשוי לרשום תרופות הניטלות דרך הפה,